1כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה. פירוש כמה יהא חלל עליונה שתהא נפסלת תחתונה מחמתה משום סוכה שתחת סוכה אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח כלומר דמקרי אהל הכא נמי אף ע״ג דלא מיקרייא סוכה לאכשורי נפשה מקרייה אהל למיפסלה לתחתונה משום סוכה שתחת סוכה:2רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ד׳ טפחים שלא מצינו מקום חשוב בפחות מד'. פי׳ ואהל טומאה אפי׳ אהל עראי לא חשיב אלא גזירת הכתוב הוא והכא אהל דחשוב קצת בעי׳ ושמואל אמר עשרה דבעי׳ דתהוי ראויה למיקרי סוכה ואין סוכה כשאין בחללה עשרה והיינו דקאמר כהכשרה כך פסולה בי׳ דפסיל לתחתונה בי׳ ואע״ג דכשהיא גבוה למעלה מעשרים דלא הויא כשר׳ פסלה לתחתונ׳ שאני התם שפסולה מחמת גובה דהויא דירת קבע והיא הנותנת שתהא קרויה סוכה גמורה ותהיה התחתונה סוכה שתחת סוכה אבל כשהיא פחותה מעשרה לא שמה סוכה אף ע״ג דחשיבא בעלמ׳ אהל כדאמרינן לקמן גבי קינופו׳ ואותבי׳ עליה דשמואל מדתנן ר״י אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה דקס״ד דה״ק שאם אין העליונה גבוה עשרה דלא חזיא לדירה התחתונה כשרה מכלל דת״ק סבר אע״ג דלא גבוה עשרה התחתונה פסולה והויא דשמואל כר״י דלא כת״ק ואמרי׳ כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתו׳ של העליונה התחתונה כשרה והא ודאי הא דרב דימי לפרוקי האי דפרכי׳ לשמואל היא דכיון דאותבינן לשמואל ממתניתין דלא סגיא לפרוק׳ צריכה או לאסוקי בקושיא או בתיובתא א״ו כדאמרן דרב דימי אתא לפרושי מתני׳ אליבא דשמואל דלכ״ע מתני׳ בעליונה גבוה י׳ איירינן והא דקאמר ר״י אם אין דיורין בעליונה דמשמע ודאי דלא חזיא לדירה כדאמרי׳ לאו למימרא דלא חזיא לדירה מחמת שאינה גבוהה עשרה אלא דלא חזיא לדירה מחמת שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות. ופרכינן מכלל דת״ק אע״פ שאינה יכולה לקבל כרים וכסתו׳ אלמא לא בעי שתהא ראוי׳ לדירה כלל ומינה נמי דלא בעי שתהא גבוה עשרה דלמה לה חלל עשרה כיון דלא חזיא לדירת עראי ומה מהני לה חלל עשרה אלא ודאי דאפילו להאי פירושא ת״ק דלא כשמואל ומהדרינן דאיכא בין ת״ק ור״י מיכולה לקבל כרים וכסתו׳ ע״י הדחק דרבנן סברי דבהכי סגי לה ור״י סבר דלא חשיבה עליונה סוכה להכשרה ולא לפסול חברתה עד שתהא ראויה לקבל כרים וכסתו׳ שלא ע״י הדחק ור״י לטעמיה דסבר סוכה דירת קבע בעי׳ ורבנן לטעמייהו דסברי דירת עראי בעי׳ וזהו מ״ש רבינו אלפסי ז״ל כדפסק בשמעתא קמייתא דפרקין הלכה כרבא. ועוד דסוגין בענין סוכה ע״ג סוכה כותיה דרבא שייכא כלומר דכיון דחזי׳ לר״י ורבנן דפליגי בסוכה ע״ג סוכה ופליגי בסוכה דירת קבע או דירת ארעי משמע דמתני׳ קמייתא נמי בהא פליגי ואזיל כל חד מינייהו לטעמיה ואף ע״ג דבר מהא מתני׳ אשכחן להו דפליגי שר״י מתיר לישן תחת המטה בסוכה וחכמים אוסרין ורבי יהודה מחייב סוכה במזוזה וחכמים פוטרין וטעמא דרבנן משום דסוכה דירת עראי וטעמא דר״י משום דסוכה דירת קבע ואין משנתנו של סוכה ע״ג סוכה ראיה יותר מאלו לפרש שזהו מחלקותם בסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ׳ אמה כונת רבינו ז״ל להביא כל מקומות שנחלקו בזה ר״י ורבנן להיות בזה קצת סיוע לדברי רבא שילמוד סתום מן המפורש דפלוגתייהו בהא נמי בהכי הוא. ולענין פסק הלכה נראין הדברים דהלכתא כשמואל דהא רב דימי משמיה דבני מערבא טורח לפרושי מתני׳ לפרוקי תיובתיה דמותבינן ליה ולא עוד אלא דאפילו לא אתא רב דימי לפריקי מלתא דשמואל אלא מימרא באנפי נפשה כדסברי מקצת רבנן ז״ל מכיון דאמר דבעי רבנן שתהא יכולה לקבל כרים וכסתו׳ ע״י הדחק דחזיא לדירת עראי מכלל דבעי גבוה י׳ דאי לא היאך תהא יכולה לקבל כרים וכסתות ותהא ראויה לדירה כלל אלא ודאי כדאמרן ויש בזה שגג׳ גדול׳ בדברי הרב בעל המאור דארכבה אתרי ריכשי דפסק כרבה בר בר חנא ורב חסדא דאמרי ארבעה ופסק כרב דימי שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות ותהא ראויה לדירה. וזה א״א בשום צד שתהא גבוה ד׳ טפחים ותקבל כרים וכסתות ומה שהביא ראיה לדבריו מדקי״ל לקמן בענין נויי סוכה המופלגין ממנה ד׳ אמות שהיא פסולה כרב חסדא ורבה בר רב הונא ותרווייהו חד טעמא נינהו הא ליתא דמה ענין זו אצל זו דאלו התם מכיון דמופלגין מן הסכך ד׳ חשיבי באנפי נפשייהו ולא בטילי מכיון דמופלגי לגבי סכך ולא חשיבי נויין דיד׳ וממעטי אויר׳ ופסלו לי׳ לסככ׳ משום סכך פסול אבל הכא למיפסל׳ לתחתונ׳ משום סוכה שתחת סוכה דלמא בטפח סגי לה לעליונה כאהל טומאה כדברי רב הונא או י׳ טפחים בעינן כהכשרא כדברי שמואל הלכך ההוא לחוד והא דהכא לחוד ובההיא דהתם קי״ל כותייהו משום דר״נ דפליג עלייהו יחידאה הוא ובהא דהכא קי״ל כשמואל מטעמא דאמרן:3מתני' פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסול׳ דעת רבי׳ ז״ל בסוכה שהיא מסוככ׳ כהלכת׳ שוב אינה נפסלת אפילו משום סוכה שתחת האילן ומוכח לה מהא דתנן בסמוך הדלה עליה את הגפן וכו׳ כדבעי׳ לפרושי בדוכתה וכי קתני לעיל העושה סוכתו תחת האילן פסולה בשקדם האילן לסוכה ובזה הפריז רבינו ז״ל על מדתו ממדת רבינו זרחיה ז״ל דלדידיה נהי דסוכה כשרה לא מיפסלא בתר הכי משום צירוף אילן שחמתו מרובה מצלתו אי הוי צלתו מרובה מחמתו פסיל לה ואף ע״פ שקדמה לו אבל לרבינו ז״ל אפילו אילן שצלתו מרובה מחמתו לא פסיל לה משום סוכה שתחת האילן נמי וקשיא עליה הא דתנן הכא שאם פי׳ עליה סדין מפני החמה אף ע״ג דבלאו הכי הויא צלתה מרובה מחמתה וקדמה לסדין פסולה דאתי סדין שהוא סכך פסול ומבטל לסכך כשר וליכא למימר דמתני׳ בשחמתה מרובה מצלתה איירי דאם כן מאי קמ״ל פשיטא ותו דדומיא דפירש ע״ג הקינוף קתני דמיירי בשצלתה מרובה מחמתה ורבינו ז״ל מפרש פירש עליה סדין מפני החמה כדי שתהא נכשרת ע״י הסדין כי בתחלה היתה צלתה מרובה מחמתה ואם תגיענ׳ החמה תתייבש ותהא חמתה מרובה מצלתה ונמצא קיומה והכשרה ע״י הסדין שאינו מניחה להתייבש וכן תחתיה מפני הנשר היינו שלא יפלו העלין ותהא חמתה מרובה מצלתה ול״נ האי שיטתא דיל׳ לאו ראיה היא כדבעיא למימר קמן דמתני׳ דהכא כפשט׳ כדפרש״י שהיתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה ופי׳ עליה סדין כדי שלא תכנס בה חמה כלל פסולה משום סוכה שתחת האילן ואע״ג דבלא סיוע סדין הויא לעולם צלתה מרובה מחמתה דומיא דפירש ע״ג הקינוף דקתני בהד׳ שצל הסדין מבטל סכך הסוכה:4אבל. פירש הוא ע״ג נקליטי המטה אוקימנא בדלא גבוהה עשרה דלא חשיבי כלל אבל קינוף דקביע חשיב אהל עראי מיהת ואתי אהל עראי דקינוף ומבטל אהל עראי דסוכה:5גמ׳ אמר ר״ח ל״ש אלא מפני הנשר אבל לנאות׳ כשרה שפיר אתיא לפי׳ ר״ת ז״ל דלנאות׳ לא מסייע בקיום הצל כשרה ולפירושא דידן נמי אתיא שפיר דכל לנאותה אינו חוצץ ובטיל גביה וכמאן דליתי׳ דמי ולא אתי שפיר לפירוש׳ דר״ת הא דאמרי׳ מהו דתימא ה״ה דלנאות׳ פסול׳ והא דקתני מפני הנשר אורחא דמלתא קתני דהא לאו אורחא דמלתא הוא שיהו עלי׳ נושרין עד שחשו׳ חמתה מרובה מצלת׳ אבל לדידן שפיר אתי׳ דאורחא דמלתא דנתרי עלין דידה קצת על השלחן ועל ראשי בני אדם ומצערי להו והיכא דהוה שלא לצורך הסוכה ושלא לנאותה אלא לצורך הבגד איכא פלוגתא ביני רבוותא ז״ל איכא מאן דאמר פסולה דלא מכשרינן אלא לנאותה דוקא דאגב דהוי ליה לנוי הוי ליה טפלים ובטילי גביה אבל לצורך הבגד לא בטילי ופסלי לה לסוכה וקשיא עליה הא דאמרינן בסמוך בעובדא דמינמין רעיא עבדיה דרב אשי דאשתמיטא ליה כותנתיה במיא ושטחא אמטללתא א״ל רב אשי שקליה דלא לימרון קא מסכך בדבר המקבל טומאה וא״ל והא חזי ליה דרטיבא א״ל לכי יבשה קאמינא דאלמא כל היכא דרטיבא ומחזיא מלתא דלצורך הבגד הוא שרי ולא צריך למשקלה מהתם אלא לכי יבשה מפני מראית העין שהם סבורין שנתנוה שם לצורך הסוכה. ותירצו דודאי כל זמן שמשתמשין תחתיה אע״ג דרטיבא נמי אסור למשטח׳ עלה אפילו לצורך הבגד והמשתמש תחתיה לא יצא י״ח ומאי דשרי רב אשי ברטיבא היינו שלא בשעת אכילה ושתיה שאין משתמשין שם ואמר דלשקלה לכי יבשה דלא לימרו דשביק לה התם אף בשעת אכילה ושתיה אבל כי רטיבא לא אתו למימר הכי שאין דרך להשתמש שם ומפני שמינטפין עליו מן הבגד ונראין דברים כדברי האומרים דכל שלצורך הבגד מותר והא דקתני לנאותה לרבותא הוא דאע״ג דאית בה צורך סוכה לנאותה מיהת כשרה דבטלי גבה וכ״ש לצורך הבגד דלא חשיב מידי וכמאן דליתיה דמי והשתא אתי שפיר כפשטה עובדא דמינמין עבדא דרב אשי והא דאמרינן מהו דתימא הא דקתני מפני הנשר אורחא דמלתא קתני ולא אמרינן דקתני ליה לאפוקי מחמת הבגד דשרי מסתברא לי משום דפשיטא ליה דכל מחמת הבגד עראי הוא ולא מבטל סככה וכשרה ולא אצטריך ליה לתנא למעוטי ובירושלמי אמרו אבל כל שלא מפני הנשר כשרה וזה סיוע לדברינו ולמעשה ראוי להחמיר ומאי דקאמר ליה דלא לימרו סכך בדבר המקבל טומאה א״ש לפירושא דילן דפרישנא במתניתין דכל כמה דלא חזו דלצורך הבגד הוא סוכה פסולה היא ואפילו צלתה מרובה מחמתה אבל לפירוש ר״ת ז״ל כיון דהא אפשר בצלתה מרובה מחמתה אפילו שלא לפרוש עליה סדין אמאי לא תלו פסולה דעבדא דרב אשי להיות סבורין שמונחת שם מפני החמה שלא תהא חמתו מרובה מצלתה בלא סדין:6לימא מסייע ליה סככה כהלכתא כו׳ דלמא מן הצד:7אתמר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה. פירוש בשאין בחללה אלא עשרה ואפילו צלתן מרובה מחמתן דבטילי גבה כיון דהוו נויין דידה ומן הצד ממעט דהשתא ודאי ממעטי תשמישתה ומשוו לה דירת עראי:8אתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ד׳ ר״נ אמר כשרה דאכתי בטילי גבה ורב חסדא ורב הונא אמרי פסולה דכיון דמופלגין ממנה כל כך לא חשיבי ליה נויין ונראין דברים אפילו בשחמתן מרובה מצלתן מדנקטי לה סתמא אבל מורי נר״ו מפרש בשצלתן מרובה מחמתן והלכתא כרב חסדא ורבה בר הונא דרבים נינהו ור״נ יחידאה:9רב חסדא ורבה בר ר״ה אקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ד'. פירוש ואע״ג דאכתי לא ידע ר״נ דהדרו משמעתייהו או דהוו שלוחי מצוה אגנינהו לפום דעתיה ולא חש דהוי חתיכא דאיסורא לדידיה ויתבי בסוכה פסולה ומברכי התם שלא כראוי והוה כנותן מכשול לפני פקח יש אומר דמהא שמעינן שהמאכיל לחברו מה שהוא מותר לו לפי דעתו ומאכילו אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול ואע״פ שיודע בחברו שהוא אסור לו לפי דעתו וחברו בעל הוראה שהמאכיל היה ג״כ ראוי להוראה וסומך על דעתו להאכיל לעצמו ולאחרים לפי דעתו. ונ״ל דהכא דוקא מפני שהאיסור ניכר לחברו ואי לא ס״ל לא ליכול הא בשאינו ניכר לחבירו לא ואמרינן התם חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליסופו ליה מידי דלא ס״ל בפרק כל הבשר וכן הור׳ לי מורי הרב נר״ו מיהו הכא דאיפסיקא הלכתא דלא כותיה בין לנפשיה בין לאחרים אסור וכדמוכח ממאי דכתיבנא בפ״ק דע״ז ובפ״ק דיבמות:10אמרו אנן שלוחי מצוה ופטורי. פי׳ בשאי אפשר לקיים את שתיהן שאם היו מחזירין אחר סוכה כשרה היו טרודין הרבה ובטילין ממצות אבל אם אפשר להם לקיים שניהם אינם פטורים מדין העוסק במצוה פטור מן המצות וההיא דאמרינן העוסק בתורה פטור מן התפילין לאו מהאי טעמא הוא דהא אפשר לקיים שתיהם אלא טעמא משום דמחשבתו טרודה בתלמודו ואיכא היסח הדעת ותפילין צריך שלא יסיח דעתו מהם ק״ו מציץ כדאיתא בפרק יציאות השבת כצ״ל:11אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בסוכה שיש לה גג והוא שאינה גבוה עשרה. פירוש דס״ל דכיון דאינה קבועה כל זמן שאינה גבוהה עשרה אפילו אהל עראי לא חשיב ומותר לישן תחתיה אפילו לרבנן ובאידך לישנא אמרינן מותר לישן בכיל׳ בסוכה כל זמן שאין לה גג ואע״פ שאינה גבוהה י׳ ויש שסוברין דפליג אלישנא קמא ואם יש לה גג אע״פ שאינה גבוהה י׳ אין ישנין בה וליתא דהא נקליטין דקביעי טפי ושרו בשאינן גבוהין י׳ כל היכא שיש לה גג דהיינו קולא דאית להו מקינופות דפסילי בחדא מנייהו או בגובה עשרה או בגג ותו דהא ר׳ תחליפא בר אבימי אמר בישן תחת הכילה ערום שאם אינה גבוהה י׳ לא חשיבה אהל כלל. והנכון דהאי לישנא בתרא לא פליג אלישנא קמא כלל והיינו דלא אמרינן בגמרא איכא דאמרי ואמרינן לישנא אחרינא אמרי לה לעולם ישנין תחת הכילה עד דאיכא תרתי לגריעותה גג וגובה עשרה דבלא״ה לא חשיבי אהל כלל ונקליטין דקביעי טפי מיניה סלקי חד דרגא דמפסלי בגובה י׳ אע״ג דלית להו גג אבל בלא גובה עשרה אעפ״י שיש לה גג לא הוה קביעותא וקינופות דקביעי טפי סלקי דרגא אחריתי דפסל בחדא מינייהו או בגג לחוד או בגובה י׳ לחוד והכי רהטא שמעתא דוק ותשכח ואע״ג דאמרינן דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו בנקליטין דקביעי קביעותא עביד להו אהל והא דאמרינן בעובדא דרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה וא״ל כמאן כרבי אליעזר ורב יוסף מודה ליה ולא קיים דבריו אפילו לרבנן למימרא דכילה לית לה קביעותא ואפילו לרבנן שריא דלא חשיבא אהל כלל ואפ״ה מכשרי בסוכה העשויה כמין צריף משום דקביעא וכיון דגבוה עשרה חשיבא אהל ארעי דומיא דנקליטין י״ל דההיא פליגא אהאי סוגיא וסברי דקביעותא לא עבדי אהלא ושיפועי אהלים אע״ג דקביעי לאו אהלא הוא ועל זה סמך דבריו רבינו אלפסי ז״ל שהביא משנתינו כפשטה ולא פי׳ דין הקביעות שפירשו בסוגיא הזאת ומשמע ליה דג׳ דעות הם דאביי בפרקין לעיל סבר דשפועי אהלים אע״ג דלא קביעי אהל עראי נינהו ובסוגיא דהכא מפלגינן בין קביעי להיכא דלא קביעי ובאידך סוגייא לא מפלגי בינייהו ואמרי׳ אפי׳ קביע לא חשיבי אהל כלל וההיא סוגיא עיקר והנכון דהאי סוגיא וסוגיא דפרק לקמן לא פליגי כלל והא דלא אהדר ליה ר״י דמאי דעבד אפילו כרבנן דמכשרי בסוכה כמין צריף הוא דצריף אהל משום דקביעי בנקליטין אבל לא כילה משום דקושטא בעי למימר ליה דקים ליה דסוגיין דהכא כר״א הוא דהלכתא כותיה ודלא כרבנן ואע״ג דכילה לא הוי אהל בשום דבר בנקליטין דקביעי חששו למהוי אהל לחומרא מיהו לא חשיבי למהוי סוכה אפילו דירת עראי דלמא האי קביעותא לא משוי לה סוכה להיות דירת עראי כלל וראוי לסוכה ולפיכך פוסלין בסוכה העשויה כמין צריף דלא הויא אהל עראי ואפשר שרבינו אלפסי ז״ל שלא פי׳ כלום בנקליטין והביא משנתינו כפשטה מפני שסתם נקליטין אינן גבוהין עשרה ולפי׳ כשרים ובקינופות פסולה אע״ג דלא גבהי עשרה כדאמרן כנ״ל לפי שיטתו של מורי נר״ו שלמדתי לפניו:12מיתבי הישן בכילה ערום לא יוציא ראשו כו׳. התם דגבוה י׳ פי׳ דהשתא חשיבא אהל כיון שיש לה גג וגבוה עשרה והוי כיושב בבית ערום אבל בדלא גבוה עשרה לא הוי אהל אלא מלבוש והאי מתניתין דאמרה מוציא ראשו חוץ לכילה משמע דס״ל דלבו רואה את הערוה מותר ופלוגתא היא בפרק מי שמתו:13איכא נוסחי דגרסי ובית אע״פ שאינה גבוה עשרה כיון דקביע אהל הוא והא פשיט׳ טובה ואינן בנוסחאות ישנות. ונראה דפירוש׳ דרבוותא הוא דתלו ליה בגמרא דמשום דמדמי׳ כילה לבית ואוקימנא בשגבוהה י׳ דלמא הוה ס״ד דבית נמי גבוה י׳ להכי פירשו לן רבוותא דבית דקביע אע״ג דלא גבוה י׳ חשיב אהל ואין בו תורת מלבוש לעולם:
